פרידות ומערכות יחסים, מי זרק את מי? מי נפרד ממי? למה היא זרקה אותי? למה היא נפרדה ממני? למה הוא נפרד ממני? למה הוא זרק אותי? למה היא לא רוצה אותי? למה היא בגדה בי? למה הוא בגד בי? למה הוא לא רוצה אותי? להחזיר את האקסים
מי זרק את מי בפרידה?
האם באמת נכון לומר שהצד שהחליט להיפרד, הוא זה ש"זרק" את בן הזוג השני? לעיתים קרובות השאלה "מי זרק את מי?" עולה אחרי פרידה, ומעוררת תחושת אכזבה ותחושת חוסר אונים אצל הצד המורחק. אליעד כהן טוען שבפועל, ברוב המקרים (99.9% מהמקרים), מדובר בפרידה הדדית, כלומר, שני הצדדים "זורקים" אחד את השני. זה קורה משום שבסופו של דבר, אף אחד מהצדדים לא היה מוכן להשקיע את המאמץ המלא בקשר, ולכן הקשר מגיע לסיומו.
האם יש צד ש"זורק" יותר?
כאשר אדם מבקש להיפרד, יש תחושה שצד אחד עוזב את השני בכוונה, כאילו הוא "זרק" אותו. אך כהן טוען שמה שמניע את ההחלטה הזו הוא שלא הייתה השקעה מספקת או אכפתיות מצד שני הצדדים. אם באמת היו מאמינים בקשר, הם היו עושים מאמץ מרבי כדי לשמור עליו. אך אם אדם בוחר שלא להשקיע בקשר, זה אומר שהוא לא ראה את הצד השני כ"מספיק טוב" כדי להשקיע בו את הזמן והאנרגיה הדרושים.
הקשר בין בגידה לבין פרידה הדדית
דוגמה אחת שממחישה את הרעיון הזה היא בגידה. אם אחד מבני הזוג בוגד, למשל "היא בגדה בי עם השכן" או "אני בגדתי בה עם הטלוויזיה", ישנה נטייה להאשים את הצד הבוגד כמי ש"זרק" את השני. כהן מציין שהבגידה לא נובעת רק מהמעשה עצמו, אלא מעצם היעדר ההשקעה וההבנה של בני הזוג במערכת היחסים. אם אדם בוגד, הוא למעשה משדר בכך שהקשר לא מספיק משמעותי עבורו, ושהוא מעדיף לעסוק במשהו אחר. במקביל, בן הזוג השני לא עשה מספיק כדי לשמור על הקשר ולהפוך אותו לבלתי ניתנים להחלפה.
חוסר הרצון להשתנות: השפעתו על הפרידה
מכאן, עולה גם העניין של חוסר הרצון להשתנות. אם אחד מבני הזוג מציב תנאים על השינויים שהוא מוכן לעשות, או אומר "אני לא מוכן להשתנות ב - 100%", זה מצביע על חוסר נכונות להשקיע את המאמץ הדרוש כדי שהקשר יצליח. גם אם הצד השני מבקש שינוי, אם הוא לא מוכן להשתנות עד הסוף, המשמעות היא שהקשר לא חשוב לו מספיק. ברגע ששני הצדדים לא מוכנים להשקיע את המאמץ המלא, הפרידה היא בלתי נמנעת, וכל צד עוזב את השני במידה שווה.
האם תמיד יש צד שנפגע יותר?
כהן טוען שכל פרידה היא למעשה הדדית, כלומר, שניהם "זרקו" אחד את השני. גם אם אחד מהצדדים מרגיש שנפגע יותר, יש להבין שהפרידה נובעת ממעין תהליך שבו כל צד הגיע למסקנה שאין לו מה להרוויח מהקשר. כל אחד מהם חשב שהקשר לא שווה את ההשקעה הנדרשת כדי לשמור עליו.
ההשלכות של המחשבה "הוא זרק אותי"
המשמעות של המחשבה "הוא זרק אותי" היא שהתפיסה הזאת מעוותת את המצב האמיתי. אם אחד מהצדדים היה משוכנע באמת שהקשר שווה את כל המאמץ וההשקעה, הוא היה עושה את הכל כדי לשמור עליו. אלא שלרוב זה לא קורה, ולכן נוצר מצב שבו שני הצדדים הגיעו להחלטה הדדית להיפרד.
מה אפשר ללמוד מזה על פרידות?
אליעד כהן מסביר שבסופו של דבר, כל פרידה היא הדדית: שני הצדדים מחליטים, באופן מודע או לא מודע, שהם לא מוכנים להשקיע את כל המאמצים הדרושים כדי שהקשר ימשיך. אם היו רואים אחד את השני כ"מספיק טוב" ומאוד רוצים את הקשר, היו עושים את כל המאמצים האפשריים כדי לשמר אותו. ברוב המקרים, זה לא קורה, ולכן נפרדים.
האם באמת נכון לומר שהצד שהחליט להיפרד, הוא זה ש"זרק" את בן הזוג השני? לעיתים קרובות השאלה "מי זרק את מי?" עולה אחרי פרידה, ומעוררת תחושת אכזבה ותחושת חוסר אונים אצל הצד המורחק. אליעד כהן טוען שבפועל, ברוב המקרים (99.9% מהמקרים), מדובר בפרידה הדדית, כלומר, שני הצדדים "זורקים" אחד את השני. זה קורה משום שבסופו של דבר, אף אחד מהצדדים לא היה מוכן להשקיע את המאמץ המלא בקשר, ולכן הקשר מגיע לסיומו.
האם יש צד ש"זורק" יותר?
כאשר אדם מבקש להיפרד, יש תחושה שצד אחד עוזב את השני בכוונה, כאילו הוא "זרק" אותו. אך כהן טוען שמה שמניע את ההחלטה הזו הוא שלא הייתה השקעה מספקת או אכפתיות מצד שני הצדדים. אם באמת היו מאמינים בקשר, הם היו עושים מאמץ מרבי כדי לשמור עליו. אך אם אדם בוחר שלא להשקיע בקשר, זה אומר שהוא לא ראה את הצד השני כ"מספיק טוב" כדי להשקיע בו את הזמן והאנרגיה הדרושים.
הקשר בין בגידה לבין פרידה הדדית
דוגמה אחת שממחישה את הרעיון הזה היא בגידה. אם אחד מבני הזוג בוגד, למשל "היא בגדה בי עם השכן" או "אני בגדתי בה עם הטלוויזיה", ישנה נטייה להאשים את הצד הבוגד כמי ש"זרק" את השני. כהן מציין שהבגידה לא נובעת רק מהמעשה עצמו, אלא מעצם היעדר ההשקעה וההבנה של בני הזוג במערכת היחסים. אם אדם בוגד, הוא למעשה משדר בכך שהקשר לא מספיק משמעותי עבורו, ושהוא מעדיף לעסוק במשהו אחר. במקביל, בן הזוג השני לא עשה מספיק כדי לשמור על הקשר ולהפוך אותו לבלתי ניתנים להחלפה.
חוסר הרצון להשתנות: השפעתו על הפרידה
מכאן, עולה גם העניין של חוסר הרצון להשתנות. אם אחד מבני הזוג מציב תנאים על השינויים שהוא מוכן לעשות, או אומר "אני לא מוכן להשתנות ב - 100%", זה מצביע על חוסר נכונות להשקיע את המאמץ הדרוש כדי שהקשר יצליח. גם אם הצד השני מבקש שינוי, אם הוא לא מוכן להשתנות עד הסוף, המשמעות היא שהקשר לא חשוב לו מספיק. ברגע ששני הצדדים לא מוכנים להשקיע את המאמץ המלא, הפרידה היא בלתי נמנעת, וכל צד עוזב את השני במידה שווה.
האם תמיד יש צד שנפגע יותר?
כהן טוען שכל פרידה היא למעשה הדדית, כלומר, שניהם "זרקו" אחד את השני. גם אם אחד מהצדדים מרגיש שנפגע יותר, יש להבין שהפרידה נובעת ממעין תהליך שבו כל צד הגיע למסקנה שאין לו מה להרוויח מהקשר. כל אחד מהם חשב שהקשר לא שווה את ההשקעה הנדרשת כדי לשמור עליו.
ההשלכות של המחשבה "הוא זרק אותי"
המשמעות של המחשבה "הוא זרק אותי" היא שהתפיסה הזאת מעוותת את המצב האמיתי. אם אחד מהצדדים היה משוכנע באמת שהקשר שווה את כל המאמץ וההשקעה, הוא היה עושה את הכל כדי לשמור עליו. אלא שלרוב זה לא קורה, ולכן נוצר מצב שבו שני הצדדים הגיעו להחלטה הדדית להיפרד.
מה אפשר ללמוד מזה על פרידות?
אליעד כהן מסביר שבסופו של דבר, כל פרידה היא הדדית: שני הצדדים מחליטים, באופן מודע או לא מודע, שהם לא מוכנים להשקיע את כל המאמצים הדרושים כדי שהקשר ימשיך. אם היו רואים אחד את השני כ"מספיק טוב" ומאוד רוצים את הקשר, היו עושים את כל המאמצים האפשריים כדי לשמר אותו. ברוב המקרים, זה לא קורה, ולכן נפרדים.
- איך להתמודד עם פרידה?
- התמודדות עם פרידה
- למה היא רוצה להתגרש?
- למה הוא רוצה להתגרש?
- מי יזם את הגירושין?
- התמודדות עם גירושין
למה עולה בכלל השאלה "מי זרק את מי" בפרידה?
השאלה "מי זרק את מי" נוצרת בכל מיני נסיבות: לפעמים צד אחד מבקש להיפרד, לפעמים יש בגידה, לפעמים אחד מרגיש שעזבו אותו בניגוד לרצונו. נוצרת תחושה שעומדת מאחוריה תפיסה חד - צדדית, כאילו מישהו נותר חסר אונים, ומישהו אחר הוא זה שקיבל את השליטה ו"זרק" או "עזב". בפועל, מתקבלת מחשבה של "הוא זרק אותי כי בגדתי בו" או "היא עזבה אותי כי לא רציתי להשתנות". אך כדי להבין את האמת לעומק, יש לבחון את הדינמיקה שמתגלה מתחת לפני השטח.
מדוע בכל פרידה שני הצדדים בעצם זורקים אחד את השני?
הטענה היא שב - 99.9% (ועד כדי 100% עם יוצאים מן הכלל נדירים) מהמקרים, בכל פרידה שני הצדדים עוזבים זה את זה ואף "זורקים" זה את זה במקביל. מצד אחד, יש מי שאומר: "אני רוצה להיפרד, אני לא רוצה יותר להיות בקשר, " אבל הסיבה שהוא או היא כבר הגיעו למצב הזה, היא שהם חשים שלא כדאי להם להישאר. אם באמת היו חושבים שיש דרך להפוך את הקשר למושלם עבורם, הם היו משקיעים את כל המאמצים כדי לתקן ולשפר. אולם הם לא מאמינים שהצד השני מספיק "שווה" את המאמץ.
במקביל, זה שעומד מנגד ומרגיש שנזרק, גם הוא לא באמת התאמץ לשנות את כל מה שנדרש כדי שהצד השני יישאר. אם הוא היה משוכנע במאה אחוז שהקשר כל כך חשוב, הוא היה משקיע את כל המאמצים שבעולם, שואל איך להשתנות, פועל בדרכים שונות, קורא על החזרת אקס וכדומה. אבל הוא לא עושה זאת עד הסוף, כי גם אצלו יושבת מחשבה שהצד השני לא באמת שווה את כל ההקרבה הנדרשת.
איך בגידה והיעדר מאמץ קשורים לרעיון הפרידה ההדדית?
כאשר יש בגידה, למשל "היא בגדה בי עם השכן" או "אני בגדתי בה עם הטלוויזיה" (כלומר העדפתי לצפות בכדורגל מאשר להשקיע בקשר), משמעות הדבר היא ששני הצדדים לא רואים אחד את השני כמשהו ששווה את כל המאמץ. אם אדם בוחר לכוון את תשומת ליבו למשהו אחר ולא לבן הזוג שלו, גם זה סוג של בגידה בערך ובחשיבות של הקשר.
במצבי בגידה אומרים: "למה היא עזבה אותי? כי בגדתי בה, " אך למעשה הבגידה מבטאת כבר את העובדה ששני הצדדים לא השקיעו עד הסוף. אם צד אחד פנה למשהו חיצוני (טלוויזיה, שכן, תחביב קיצוני), זה קרה משום שברמה כלשהי הוא חשב ש"זה" מספק אותו יותר מהמאמץ להשקיע בבני הזוג. במקביל, הצד השני לא ניסה להתעקש עד הסוף להציע לו חוויה טובה יותר מהאלטרנטיבה, כי חשב שהוא עצמו לא צריך או לא רוצה להשקיע כך.
איך מתקשר חוסר הרצון להשתנות להשקפה ששניהם נפרדו זה מזה?
בפרידה אפשר למצוא מקרה שבו אדם מבקש להישאר אך מציב תנאים: "אני כן רוצה להיות איתך, אבל לא מוכן לשנות את עצמי במאה אחוז, " או "אני מוכנה לעשות כמה שינויים, אבל לא הכל." העמדה הזו מגלה שהוא או היא לא באמת מוכן להשקיע עד הקצה. אם באמת האהבה לבן הזוג היתה חזקה והאמונה שהקשר שווה את זה היתה מוחלטת, היה נעשה כל מאמץ.
באותו אופן, הצד ה"זורק" לכאורה לא היה עוזב אם היה מאמין שהשני מספיק שווה להשקעה. הוא לא מאמין בכך, ולכן הוא הולך. מכאן אפשר לראות שהפרידה תמיד הדדית: כל צד רואה בשני פחות ממה שהוא רוצה, ולכן מסרב ללכת עד הסוף ולהתאים את עצמו. ברגע ששני הצדדים לא עושים זאת, נוצר מצב של פרידה, ולמעשה שניהם "זרקו" אחד את השני עוד קודם.
למה פרידות הן כמעט תמיד עניין של בחירה הדדית?
כשמישהו אומר "היא זרקה אותי, " הטענה היא ש"אם באמת היית רוצה אותה במאה אחוז, היית משתנה עוד ועוד ומנסה עוד ועוד דרכים שהיא לא תעזוב." וכך גם הפוך: "אם באמת היא היתה רואה בך ערך מוחלט, היא היתה משנה את עצמה ומפצה על כל מה שחסר כדי שלא תגיע לרצון של בגידה, נטישה או פרידה." העובדה שזה לא קרה מראה שבפועל שני הצדדים בחרו, במודע או שלא במודע, לחדול מהקשר.
גם הטענה "הוא זרק אותי כי בגדתי בו" אינה מדויקת, כי עצם הבגידה קרתה כשמראש הרגשת שהוא לא מעניק לך מספיק, או שאת לא רוצה להשקיע בקשר הזה עד הסוף. במקביל, הוא לא השקיע כדי ליצור תחושה שאי אפשר להחליף אותו, כי גם הוא לא ראה בך מישהי ששווה לוותר על כל דבר אחר.
בסופו של דבר, המסר הוא שכל פרידה היא הדדית: שני הצדדים מחליטים יחד, גם אם לא באופן מפורש ובאותה נקודת זמן, שהם אינם מעוניינים עוד בקשר או אינם מוכנים להשקיע את מלוא המאמצים כדי לגרום לו להמשיך להתקיים.
השאלה "מי זרק את מי" נוצרת בכל מיני נסיבות: לפעמים צד אחד מבקש להיפרד, לפעמים יש בגידה, לפעמים אחד מרגיש שעזבו אותו בניגוד לרצונו. נוצרת תחושה שעומדת מאחוריה תפיסה חד - צדדית, כאילו מישהו נותר חסר אונים, ומישהו אחר הוא זה שקיבל את השליטה ו"זרק" או "עזב". בפועל, מתקבלת מחשבה של "הוא זרק אותי כי בגדתי בו" או "היא עזבה אותי כי לא רציתי להשתנות". אך כדי להבין את האמת לעומק, יש לבחון את הדינמיקה שמתגלה מתחת לפני השטח.
מדוע בכל פרידה שני הצדדים בעצם זורקים אחד את השני?
הטענה היא שב - 99.9% (ועד כדי 100% עם יוצאים מן הכלל נדירים) מהמקרים, בכל פרידה שני הצדדים עוזבים זה את זה ואף "זורקים" זה את זה במקביל. מצד אחד, יש מי שאומר: "אני רוצה להיפרד, אני לא רוצה יותר להיות בקשר, " אבל הסיבה שהוא או היא כבר הגיעו למצב הזה, היא שהם חשים שלא כדאי להם להישאר. אם באמת היו חושבים שיש דרך להפוך את הקשר למושלם עבורם, הם היו משקיעים את כל המאמצים כדי לתקן ולשפר. אולם הם לא מאמינים שהצד השני מספיק "שווה" את המאמץ.
במקביל, זה שעומד מנגד ומרגיש שנזרק, גם הוא לא באמת התאמץ לשנות את כל מה שנדרש כדי שהצד השני יישאר. אם הוא היה משוכנע במאה אחוז שהקשר כל כך חשוב, הוא היה משקיע את כל המאמצים שבעולם, שואל איך להשתנות, פועל בדרכים שונות, קורא על החזרת אקס וכדומה. אבל הוא לא עושה זאת עד הסוף, כי גם אצלו יושבת מחשבה שהצד השני לא באמת שווה את כל ההקרבה הנדרשת.
איך בגידה והיעדר מאמץ קשורים לרעיון הפרידה ההדדית?
כאשר יש בגידה, למשל "היא בגדה בי עם השכן" או "אני בגדתי בה עם הטלוויזיה" (כלומר העדפתי לצפות בכדורגל מאשר להשקיע בקשר), משמעות הדבר היא ששני הצדדים לא רואים אחד את השני כמשהו ששווה את כל המאמץ. אם אדם בוחר לכוון את תשומת ליבו למשהו אחר ולא לבן הזוג שלו, גם זה סוג של בגידה בערך ובחשיבות של הקשר.
במצבי בגידה אומרים: "למה היא עזבה אותי? כי בגדתי בה, " אך למעשה הבגידה מבטאת כבר את העובדה ששני הצדדים לא השקיעו עד הסוף. אם צד אחד פנה למשהו חיצוני (טלוויזיה, שכן, תחביב קיצוני), זה קרה משום שברמה כלשהי הוא חשב ש"זה" מספק אותו יותר מהמאמץ להשקיע בבני הזוג. במקביל, הצד השני לא ניסה להתעקש עד הסוף להציע לו חוויה טובה יותר מהאלטרנטיבה, כי חשב שהוא עצמו לא צריך או לא רוצה להשקיע כך.
איך מתקשר חוסר הרצון להשתנות להשקפה ששניהם נפרדו זה מזה?
בפרידה אפשר למצוא מקרה שבו אדם מבקש להישאר אך מציב תנאים: "אני כן רוצה להיות איתך, אבל לא מוכן לשנות את עצמי במאה אחוז, " או "אני מוכנה לעשות כמה שינויים, אבל לא הכל." העמדה הזו מגלה שהוא או היא לא באמת מוכן להשקיע עד הקצה. אם באמת האהבה לבן הזוג היתה חזקה והאמונה שהקשר שווה את זה היתה מוחלטת, היה נעשה כל מאמץ.
באותו אופן, הצד ה"זורק" לכאורה לא היה עוזב אם היה מאמין שהשני מספיק שווה להשקעה. הוא לא מאמין בכך, ולכן הוא הולך. מכאן אפשר לראות שהפרידה תמיד הדדית: כל צד רואה בשני פחות ממה שהוא רוצה, ולכן מסרב ללכת עד הסוף ולהתאים את עצמו. ברגע ששני הצדדים לא עושים זאת, נוצר מצב של פרידה, ולמעשה שניהם "זרקו" אחד את השני עוד קודם.
למה פרידות הן כמעט תמיד עניין של בחירה הדדית?
כשמישהו אומר "היא זרקה אותי, " הטענה היא ש"אם באמת היית רוצה אותה במאה אחוז, היית משתנה עוד ועוד ומנסה עוד ועוד דרכים שהיא לא תעזוב." וכך גם הפוך: "אם באמת היא היתה רואה בך ערך מוחלט, היא היתה משנה את עצמה ומפצה על כל מה שחסר כדי שלא תגיע לרצון של בגידה, נטישה או פרידה." העובדה שזה לא קרה מראה שבפועל שני הצדדים בחרו, במודע או שלא במודע, לחדול מהקשר.
גם הטענה "הוא זרק אותי כי בגדתי בו" אינה מדויקת, כי עצם הבגידה קרתה כשמראש הרגשת שהוא לא מעניק לך מספיק, או שאת לא רוצה להשקיע בקשר הזה עד הסוף. במקביל, הוא לא השקיע כדי ליצור תחושה שאי אפשר להחליף אותו, כי גם הוא לא ראה בך מישהי ששווה לוותר על כל דבר אחר.
בסופו של דבר, המסר הוא שכל פרידה היא הדדית: שני הצדדים מחליטים יחד, גם אם לא באופן מפורש ובאותה נקודת זמן, שהם אינם מעוניינים עוד בקשר או אינם מוכנים להשקיע את מלוא המאמצים כדי לגרום לו להמשיך להתקיים.
- איך לגלות את האמת ביחסים זוגיים
- כיצד לשמור על קשר למרות קשיים
- דרכים לשפר תקשורת בזוגיות
- האם ואיך אפשר להחזיר את האקס
- מתי כדאי להמשיך להשקיע ומתי לשחרר
050-3331-331